פסק דין משלים בתיק תמ"ש 4126-01-12

ביום 29/1/13 הוריתי על העברת ילדיהם המשותפים של הצדדים למשמורתו של אביהם המתגורר באנגליה. האם ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת אשר הורה בהסכמת הצדדים על ביטול פסק הדין והשבת העניין לפניי לשם מינוי מומחה נוסף. ב"כ הצדדים הסכימו על זהותו של המומחה הנוסף ומשזה מונה על ידי הוא  המליץ על העברת הילדים למשמורת אביהם באנגליה. כעת נדרש אני להכריע האם להחזיק בעמדתי נשוא פסק הדין המקורי או שמא עלי לשנות ולסטות מאותו פסק דין ומעמדת המומחה ולהורות על השארת הקטינים בישראל (אצל אמם).

הצורך בהכרעה מעלה על נס את העימות בין פטרנליזם שיפוטי המוצא ביטוי בדיבור "טובת הילדים" לבין דוקטרינת זכויות הילדים המוצאת ביטוי פרטני בנסיבות ברצונם המוחלט לעבור לאנגליה. 

א.        תמצית המחלוקת עד להכרעה בערעור:

1.         בין הצדדים שבנדון, האם, גב' ש.ב. (להלן: " האם") והאב, מר ס.ב. (להלן:" האב")ניטשת מחלוקת קשה אודות משמורתם של שני ילדיהם הקטינים. המחלוקת תוארה היטב בפסק הדין מיום 29.01.13.

בקצרת האומר יצוין, כי האם שהינה יהודייה בעלת אזרחות בריטית וישראלית נישאה  בנישואים אזרחיים לאב שהינו נוצרי ובעל אזרחות בריטית , מנישואים אלו נולדו הקטינים ע.ב. יליד 15.01.2002 וג.ב. יליד 20.10.2005 (להלן: " הקטינים"). כ-15 שנים לאחר היכרותם עלו יחסיהם על שרטון והאם החליטה משיקוליה שלה להעתיק מגוריה ומגורי הקטינים לישראל. במסגרת הליך גישור הגיעו הצדדים להסכמות שלא אושרו בידי ערכאה שיפוטית כלשהי, לפיה הילדים יצטרפו לאם ויעתיקו מגוריהם לישראל תוך שנקבע מנגנון של הסדרי מפגשים בישראל עם מתן פתח לאפשרות שהאב יצטרף לילדיו ולאם בישראל.  האב טען לאורך כל הדרך, כי מסר הסכמתו למהלך זה מתוך ידיעה, כי יוכל להתאחד עם אשתו וילדיו בישראל. אלא מאי? האם הודיעה לאב לאחר מספר חודשים ששהתה בישראל, כי רצונה הסופי הוא בפירוד וכי אין בכוונתה לשקם היחסים הזוגיים עמו. מנקודת זמן זו ואילך בה מבין האב, כי אין סיכוי לאיחוד המשפחה, הוא מנהל הליכים להעברת המשמורת ביחס לילדיו אליו (באנגליה) ואילו האם מבקשת לקבוע כי הם יגורו בישראל במשמורתה.

2.         העו"ס לסדרי דין ממועצה איזורית עמק יזרעאל המליצה על העברת הקטינים לאנגליה למשמורת האב והביעה ביקורת על התנהלות האם בכל הנוגע למעברה לישראל עם הקטינים תוך הטעייה לא רק של אביהם אלא גם שלהם.

3.         המומחה שמינה בית המשפט, מר מנחם אופיר, סבר כי מסוגלותה ההורית של האם עדיפה על פני זו של האב וכי הילדים השתלבו ורצונם מוטה ואינו מוסבר בטעמים רציונליים מובנים ועל כן טובתם מחייבת הותרתם במשמורת אמם בישראל.

4.         ביום 29.01.13 ניתן פסק דיני בתובענה, במסגרתו קבעתי, כי טובת הקטינים כמו גם רצונם  מחייבת להשיבם לאנגליה תוך שהעדפתי את עמדת העו"ס לסדרי דין על פני עמדת המומחה. הנימוקים העומדים בבסיס פסק הדין יפורטו בהמשך (להלן: " פסק הדין").

ב.         קביעת ערכאת הערעור:

5.         האם שמעוניינת להותיר הקטינים במשמורתה, לא השלימה עם תוצאת פסק הדין וערערה לבית המשפט המחוזי בנצרת. ערכאת הערעור השיבה לפתחי את הדיון לבירור נוסף תוך שקבעה ביום 04.03.13, כי יש מקום  לקבלת חוות דעת נוספת של פסיכולוג שימנה בית משפט זה על מנת שהלה יחווה דעתו בסוגיה שבמחלוקת (ראה עמ' 3 שורות 20-11 לפרוטוקול).

6.         עוד קבע כבוד בית המשפט המחוזי, כי על הערכאה הדיונית והמומחה הנוסף להניח מראש,כי לשני ההורים מסוגלות הורית טובה (ראה עמוד 3 שורות 12-13 לפרוטוקול)(להלן " החלטת הערעור").

7.         החלטת הערעור הורתה למעשה לערכאה הדיונית להמשיך ולברר התובענות מאותה נקודת מוצא ולא להתחיל לבררן מחדש (הדברים נלמדים מלשון פסק הדין- עמ' 3 שורה 12 " ...הנחת המוצא להמשך הדיון") ומהוראותיו האופרטיביות (עמ' 3 שורה 21 : " העניין יחזור להמשך דיון בפני בית משפט קמא").

            כפועל יוצא, אני רואה בפסק דין זה המשך והשלמה של פסק דיני הקודם.

ג.         ההליך שהתקיים לאחר קביעת ערכאת הערעור:

8.         לצורך " המשך הדיון " ומתן הכרעה שיפוטית מחודשת בהתאם  להנחיות ערכאת הערעור הנכבדה, מיניתי על פי הסכמה מפורשת של ב"כ הצדדים את דר' דניאל גוטליב (מכון "שינוי") כמומחה נוסף מטעם בית המשפט וביקשתי, כי יחווה דעתו בדחיפות ביחס לשאלות שעל הפרק.

9.         בניגוד לעמדת המומחה הראשון מר מנחם אופיר, המליץ המומחה הנוסף דר' גוטליב על העברת הקטינים לאנגליה למשמורת אביהם מתוך כיבוד רצון הקטינים וההתחשבות ברצונם ובדעתם הנחרצת. לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה התקיימה ישיבת הוכחות בה נחקר המומחה על ידי ב"כ הצדדים והאפוטרופוס לדין ואף השיב לשאלות בית המשפט.

10.        לאחר שמיעת עדות המומחה, סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בעל פה וימים אחדים לאחר מכן נמסר דיווח נוסף לבית המשפט מפי האפוטרופוס לדין אשר נפגשה לבקשת בית המשפט פעם נוספת עם הקטינים לשמיעת עמדתם בסוגיה. בהיעדר הסכמות, חרף ניסיון פשרה נוסף של בית המשפט (לאחר הסיכומים), אין מנוס איפוא מהכרעה שיפוטית.

11.        לשם מתן אותה הכרעה ועל מנת שלא תתארך היריעה מעבר לצורך (ומפאת קוצר הזמן שנותר למתן ההכרעה בשעה שחופשת הקיץ בפתח ויש לאפשר לכל צד להשיג על ההכרעה שתינתן וראה עמ' 3 שורה 25 להחלטת הערעור), אתמצת קביעותיי בפסק דיני מיום 29/1/13, אביא עיקרי קביעת המומחה ואבהיר מדוע הכרעתי נותרה בעינה.

ד.         תמצית קביעותיי במסגרת פסק הדין מיום 29.01.13: